<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק ח'</h1>
<h2>דף מו.</h2>
אם ראוהו עדים שנכנס לביתו של חברו ואמר שימשכנהו בחוב שהוא חייב לו ויצא ולא ראוהו בשעה שיצא, או יצא ולא ראו כלים תחת כנפיו, והלה אומר תן לי כלי שנטלת והוא אומר לא נטלתי כלום אינו נשבע ונוטל, ואע"פ שראוהו שנכנס ליטול כיון שלא ראוהו כשנטל ישבע היסת שלא נטל כלום ויפטר, דעביד איניש דגזים ולא עביד. וכן אם טוען כן נטלתי ובחובי נטלתי נאמן במגו שהיה יכול לומר לא נטלתי. וכשם שנשבע היסת אלו טען כך עכשו נמי נאמן בהסת. ואיכא דפליג ואמר דנשבע בנקיטת חפץ, דכיון שנוטל ואינו נשבע על המשכון שישאר בידו כי אם על הממון שלוקח נשבע בנקיטת חפץ ויטול. וכן הטוען את חברו שנכנס לביתו בלא עדים והוציא משם כלים, והוא אומר דרך משכון לקחתים בחוב שיש לי אצלך ובעל הכלי אינו מודה לו, אע"פ שהודה שמשכנו שלא בעדים הואיל ואין שם עדים שיעידו כדבריו הרי זה נשבע וגובה חובו מן המשכון, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ונשבע בנקיטת חפץ ונוטל. כן פסק הר"מ ז"ל [גזלה פ"ד ה"ה].
